| 14And Zion said, "The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me." |
|
ידוַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהֹוָ֑ה וַֽאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי: |
| And Zion said. She thought that I had forgotten her. |
|
ותאמר ציון.
היא היתה סבורה ששכחתיה:
|
| 15Shall a woman forget her sucking child, from having mercy on the child of her womb? These too shall forget, but I will not forget you. |
|
טוהֲתִשְׁכַּ֚ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵֽרַחֵ֖ם בֶּן־בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָֽנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ: |
| Shall a woman forget her sucking child. Heb. עוּלָהּ, similar to עוֹלֵל. |
|
התשכח אשה עולה.
עולל שלה:
|
| from having mercy on the child of her womb. Heb. מֵרֶחֶם בֶּן-בִּטְנָהּ. |
|
מרחם בן בטנה.
מלרחם על בן בטנה:
|
| These too shall forget. Even if these forget, I will not forget you. |
|
גם אלה תשכחנה.
אפילו אם אלה תשכחנה אנכי לא אשכחך:
|
| 16Behold on [My] hands have I engraved you; your walls are before Me always. |
|
טזהֵ֥ן עַל־כַּפַּ֖יִם חַקֹּתִ֑יךְ חֽוֹמֹתַ֥יִךְ נֶגְדִּ֖י תָּמִֽיד: |
| Behold on [My] hands. Heb. כַּפַּיִם עַל- [lit. on hands]. I see you as though you are engraved on My hands, to see you and always to remember you. Another explanation is: עַל-כַּפַּיִם “from upon the clouds of glory.” Comp. (Job 36:32) “On the clouds (כַּפַּיִם) He covered the rain.” |
|
על כפים.
על כפי רואה אני כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד, ד"א על כפים מעל ענני כבוד כמו (איוב לב) על כפים כסה אור:
|
| 17Your sons have hastened; those who destroy you and those who lay you waste shall go forth from you. |
|
יזמִֽהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַֽחֲרִיבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ: |
| Your sons have hastened. to return. |
|
מהרו בניך.
לשוב:
|
| 18Lift your eyes around and see, all of them have gathered, have come to you; as I live, says the Lord, that you shall wear all of them as jewelry, and you shall tie them as a bride. |
|
יחשְׂאִ֨י־סָבִ֚יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ חַי־אָ֣נִי נְאֻם־יְהֹוָ֗ה כִּ֚י כֻלָּם֙ כַּֽעֲדִ֣י תִלְבָּ֔שִׁי וּתְקַשְּׁרִ֖ים כַּכַּלָּֽה: |
| 19For your ruins and your desolate places and your land that has been destroyed, for now you shall be crowded by the inhabitants, and those who would destroy you shall be far away. |
|
יטכִּ֚י חָרְבֹתַ֙יִךְ֙ וְשֹׁ֣מְמֹתַ֔יִךְ וְאֶ֖רֶץ הֲרִֽסֻתֵ֑ךְ כִּ֚י עַתָּה֙ תֵּֽצְרִ֣י מִיּוֹשֵׁ֔ב וְרָֽחֲק֖וּ מְבַלְּעָֽיִךְ: |
| you shall be crowded by the inhabitants. You shall be crowded by the multitude of inhabitants that shall come into your midst. The place shall be too narrow for them to build houses for themselves. |
|
תצרי מיושב.
תהי צרה מרוב יושבים שיבאו לתוכך יהי להם המקום צר מלבנות להם בתים:
|
| 20Your children of whom you were bereaved shall yet say in your ears, "The place is too narrow for me; move over for me so that I will dwell." |
|
כעוֹד יֹֽאמְר֣וּ בְאָזְנַ֔יִךְ בְּנֵ֖י שִׁכֻּלָ֑יִךְ צַר־לִ֥י הַמָּק֖וֹם גְּשָׁה־לִּ֥י וְאֵשֵֽׁבָה: |
| Your children of whom you were bereaved. [lit. the children of your bereavements.] The children of whom you were bereaved. |
|
בני שכוליך.
בנים שהיית שכולה מהם:
|
| move over for me. [lit. approach for me.] Draw closer to another side for me, and I will dwell. |
|
גשה לי.
התקרב לצד אחר בשבילי ואשבה:
|
| 21And you shall say to yourself, "Who begot these for me, seeing that I am bereaved and solitary, exiled and rejected, and who raised these? Behold I was left alone; these-[from] where are they?" |
|
כאוְאָמַ֣רְתְּ בִּלְבָבֵ֗ךְ מִ֚י יָֽלַד־לִי֙ אֶת־אֵ֔לֶּה וַֽאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה | וְסוּרָ֗ה וְאֵ֙לֶּה֙ מִ֣י גִדֵּ֔ל הֵ֚ן אֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י אֵ֖לֶּה אֵיפֹ֥ה הֵֽם: |
| and solitary. solede in O.F. |
|
גלמודה.
שולדא בלע"ז:
|
| rejected. Rejected by everyone. All say about me, “Turn away from her.” |
|
וסורה.
מוסרת מכל אדם הכל אומרים עלי סורו ממנה:
|
| 22So said the Lord God, "Behold I will raise My hand to the nations, and to the peoples will I raise My standard, and they shall bring your sons in their armpits, and your daughters shall be borne on their shoulder[s]. |
|
כבכֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה אֶשָּׂ֚א אֶל־גּוֹיִם֙ יָדִ֔י וְאֶל־עַמִּ֖ים אָרִ֣ים נִסִּ֑י וְהֵבִ֚יאוּ בָנַ֙יִךְ֙ בְּחֹ֔צֶן וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־כָּתֵ֥ף תִּנָּשֶֽׂאנָה: |
| My hand… My standard. A signal to bring the exiles. |
|
ידי.
נסי סימן להביא גליות:
|
| a standard. Perka in O. F., [perche in modern French,] a pole. Comp. (supra 30:17) “And like a flagpole (וְכַנֵּס) on a hill.” It is a signal for gathering, and they place a cloth [a flag] on the end of it. |
|
נסי.
פירקא בלע"ז כמו וכנס על הגבעה (לעיל ל) והוא סימן קיבוץ ונותנין בראשה בגד:
|
| in their armpits. Ajjsela [aisela] in O.F., [aisselle in modern French]. Comp. Ezra (Neh. 5:13): “Also I shook out my armpit (חָצְנִי).” |
|
בחוצן.
איישיל"א בלע"ז ודומה לו בעזרא וגם אני חצני נערתי (נחמיה ה):
|
| 23And kings shall be your nursing fathers and their princesses your wet nurses; they shall prostrate themselves to you with their face on the ground, and they shall lick the dust of your feet, and you shall know that I am the Lord, for those who wait for Me shall not be ashamed. |
|
כגוְהָי֨וּ מְלָכִ֜ים אֹֽמְנַ֗יִךְ וְשָׂרֽוֹתֵיהֶם֙ מֵינִ֣יקֹתַ֔יִךְ אַפַּ֗יִם אֶרֶץ יִשְׁתַּֽחֲווּ לָ֔ךְ וַֽעֲפַ֥ר רַגְלַ֖יִךְ יְלַחֵ֑כוּ וְיָדַ֙עַתְּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֵבֹ֖שׁוּ קוָֹֽי: |
| 24Shall prey be taken from a mighty warrior, or shall the captives of the righteous escape?" |
|
כדהֲיֻקַּ֥ח מִגִּבּ֖וֹר מַלְק֑וֹחַ וְאִם־שְׁבִ֥י צַדִּ֖יק יִמָּלֵֽט: |
| Shall prey be taken from a mighty warrior. You think that it is impossible to take from Esau those captured from Jacob the righteous one. |
|
היוקח מגבור מלקוח.
כסבורים אתם שאי אפשר לקחת מעשו מלקוח שביו של יעקב הצדיק:
|
| 25For so said the Lord, "Even the captives of a mighty warrior can be taken and the prey of a tyrant shall escape, and with your contender will I contend, and your sons I will save. |
|
כהכִּי־כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה גַּם־שְׁבִ֚י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָֽנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָֽנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ: |
| and with your contender. Heb. יְרִיבֵךְ. And with your contender I will contend. |
|
ואת יריבך.
ועם מריביך אני אריב:
|
| 26And those who taunt you-I will feed their flesh, and as with sweet wine they shall become drunk [from] their blood; and all flesh shall know that I am the Lord Who saves you, and your Redeemer, the Mighty One of Jacob. |
|
כווְהַֽאֲכַלְתִּ֚י אֶת־מוֹנַ֙יִךְ֙ אֶת־בְּשָׂרָ֔ם וְכֶֽעָסִ֖יס דָּמָ֣ם יִשְׁכָּר֑וּן וְיָֽדְע֣וּ כָל־בָּשָׂ֗ר כִּ֣י אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹֽאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַֽעֲקֹֽב: |
| And those who taunt you I will feed. their flesh to the beasts of the field. The word מוֹנַיִךְ is an expression akin to (Lev. 25:14) “You shall not taunt (אַל תּוֹנוּ).” This denotes taunting with words, those who anger you with their revilings. |
|
והאכלתי את מוניך.
הבבליי' לחית השדה את בשרם, מוניך ל' אל תונו (ויקרא כה) אונאת דברים המקנתרי' אותך בגידופיהם:
|
| and as with sweet wine. Heb. וְכֶעָסִיס. The sweetness of wine. |
|
וכעסיס.
מתק יין:
|
| they shall become drunk [from] their blood. So shall those accustomed to drink blood become drunk from their blood. Now who are they? These are the fowl of the heavens. So did Jonathan render this. |
|
דמם ישכרון.
כן ישכרו מדמם אותם הרגילים לשתות דם ומי הם אלו עוף השמים כן ת"י:
|
| 1So said the Lord, "Where is your mother's bill of divorce that I sent her away? Or, who is it of My creditors to whom I sold you? Behold for your iniquities you were sold, and for your transgressions your mother was sent away. |
|
אכֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֵ֣י זֶ֠ה סֵ֣פֶר כְּרִית֚וּת אִמְּכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁלַּחְתִּ֔יהָ אוֹ מִ֣י מִנּוֹשַׁ֔י אֲשֶׁר־מָכַ֥רְתִּי אֶתְכֶ֖ם ל֑וֹ הֵ֚ן בַּֽעֲוֹנֹֽתֵיכֶם֙ נִמְכַּרְתֶּ֔ם וּבְפִשְׁעֵיכֶ֖ם שֻׁלְּחָ֥ה אִמְּכֶֽם: |
| 2Why have I come and there is no man? [Why] have I called and no one answers? Is My hand too short to redeem, or do I have no strength to save? Behold, with My rebuke I dry up the sea, I make rivers into a desert; their fish become foul because there is no water and die because of thirst. |
|
במַדּ֨וּעַ בָּ֜אתִי וְאֵ֣ין אִ֗ישׁ קָרָאתִי֘ וְאֵ֣ין עוֹנֶה֒ הֲקָצ֨וֹר קָֽצְרָ֚ה יָדִי֙ מִפְּד֔וּת וְאִם־אֵֽין־בִּ֥י כֹ֖חַ לְהַצִּ֑יל הֵ֣ן בְּגַֽעֲרָתִ֞י אַֽחֲרִ֣יב יָ֗ם אָשִׂ֚ים נְהָרוֹת֙ מִדְבָּ֔ר תִּבְאַ֚שׁ דְּגָתָם֙ מֵאֵ֣ין מַ֔יִם וְתָמֹ֖ת בַּצָּמָֽא: |
| Why have I come. to draw near to you, and none of you turns to Me? |
|
מדוע באתי.
להתקרב אליכם ואין איש מי מכם פונה אלי:
|
| 3I clothe the heavens with darkness, and I make sackcloth their raiment. |
|
גאַלְבִּ֥ישׁ שָׁמַ֖יִם קַדְר֑וּת וְשַׂ֖ק אָשִׂ֥ים כְּסוּתָֽם: |
| I clothe the heavens. The host of the heavens, the princes of the heathens (nations [Mss. and K’li Paz]), when I come to mete out retribution upon the nations. |
|
אלביש שמים.
צבא השמים שרי העכו"ם כשאני בא ליפרע מן האומה:
|
| 4The Lord God gave me a tongue for teaching, to know to establish times for the faint [for His] word; He awakens me every morning, He awakens My ear, to hear according to the teachings. |
|
דאֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה נָ֚תַן לִי֙ לְשׁ֣וֹן לִמּוּדִ֔ים לָדַ֛עַת לָע֥וּת אֶת־יָעֵ֖ף דָּבָ֑ר יָעִ֣יר | בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר יָעִ֥יר לִי֙ אֹ֔זֶן לִשְׁמֹ֖עַ כַּלִּמּוּדִֽים: |
| gave me a tongue for teaching. Isaiah was saying, The Lord sent me and gave me a tongue fit to teach, in order to know to establish a time for the faint and thirsty to hear the words of the Holy One, blessed be He. |
|
נתן לי לשון למודים.
ישעיה היה אומר ה' שלחני ונתן לי לשון הראוי ללמד כדי לדעת לעות את העיפים וצמאים לשמוע את דברי הקב"ה דבר:
|
| to establish times. Heb. לָעוּת. Menahem classified it in the group of (Ps. 119:126) “It is time (עֵת) to do for the Lord.” To establish times for them. |
|
לעות.
מנחם חברו במחלוקת עת לעשות לה' (תהילים קי״ט:קכ״ו) לקבוע להם עתים:
|
| He awakens my ear. He awakens my ear with His Holy Spirit. |
|
יעיר לי אזן.
מעורר את אזני ברוח קדשו:
|
| to hear according to the teachings. According to the custom of the teachings, the truth and that which is proper. |
|
לשמוע כלמודים.
במשפט הלימודים האמת והנכוחה:
|
| 5The Lord God opened my ear, and I did not rebel; I did not turn away backwards. |
|
האֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ פָּֽתַח־לִ֣י אֹ֔זֶן וְאָֽנֹכִ֖י לֹ֣א מָרִ֑יתִי אָח֖וֹר לֹ֥א נְסוּגֹֽתִי: |
| opened my ear. and let me hear (supra 6:8), “Whom shall I send?” I sent Amos, and they called him ‘pesilus.’ I sent Micah, etc., as is stated in Pesikta of ‘Nachamu nachamu.’ |
|
פתח לי אוזן.
והשמיעני את מי אשלח (לעיל ו) שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס שלחתי את מיכה וכו' כדאיתא בפסיקתא דנחמו נחמו:
|
| and I did not rebel. going on His mission, neither did I turn away backwards, but I said, “Here I am; send me” (ibid.). |
|
ואנכי לא מריתי.
מלילך בשליחותו ולא נסוגותי אחור אלא ואומר הנני שלחני (שם):
|
| 6I gave my back to smiters and my cheeks to them that plucked off the hair; I did not hide my face from embarrassments and spitting. |
|
וגֵּוִי֙ נָתַ֣תִּי לְמַכִּ֔ים וּלְחָיַ֖י לְמֹֽרְטִ֑ים פָּנַי֙ לֹ֣א הִסְתַּ֔רְתִּי מִכְּלִמּ֖וֹת וָרֹֽק: |
| I gave my back to smiters. He said to me, Isaiah, My children are obstinate; My children are bothersome. [You may go] on the condition that you do not become angry with them. I said to Him, on that condition. |
|
גוי נתתי למכים.
הוא אומר לי ישעיה בני סרבנים הם בני טרחנים הם על מנת שלא תכעס עליהם אמרתי לו על מנת כן:
|
| 7But the Lord God helps me, therefore, I was not embarrassed; therefore, I made my face like flint, and I knew that I would not be ashamed. |
|
זוַֽאדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ יַֽעֲזָר־לִ֔י עַל־כֵּ֖ן לֹ֣א נִכְלָ֑מְתִּי עַל־כֵּ֞ן שַׂ֚מְתִּי פָנַי֙ כַּֽחַלָּמִ֔ישׁ וָֽאֵדַ֖ע כִּי־לֹ֥א אֵבֽוֹשׁ: |
| But the Lord God helps me. if they rise up against me. |
|
וה' אלהים יעזר לי.
אם יקומו עלי:
|
| 8He Who vindicates me is near, whoever wishes to quarrel with me-let us stand together; whoever is my contender shall approach me. |
|
חקָרוֹב֙ מַצְדִּיקִ֔י מִֽי־יָרִ֥יב אִתִּ֖י נַ֣עַמְדָה יָּ֑חַד מִֽי־בַ֥עַל מִשְׁפָּטִ֖י יִגַּ֥שׁ אֵלָֽי: |
| He Who vindicates me is near. The Holy One, blessed be He, is near to me to vindicate me in judgment. |
|
קרוב מצדיקי.
הקב"ה קרוב לי לזכותי בדין:
|
| 9Behold, the Lord God shall help me; who is he that will condemn me? Behold all of them shall wear out like a garment, a moth shall consume them. |
|
טהֵ֣ן אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ יַֽעֲזָר־לִ֔י מִי־ה֖וּא יַרְשִׁיעֵ֑נִי הֵ֚ן כֻּלָּם֙ כַּבֶּ֣גֶד יִבְל֔וּ עָ֖שׁ יֹֽאכְלֵֽם: |
| a moth. Heb. עָשׁ, the worm of the clothing. |
|
עש.
תולע' הבגדים:
|
| 10Who among you is God-fearing, who hearkens to the voice of His servant, who went in darkness and who has no light, let him trust in the name of the Lord and lean on his God. |
|
ימִ֚י בָכֶם֙ יְרֵ֣א יְהֹוָ֔ה שֹׁמֵ֖עַ בְּק֣וֹל עַבְדּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר | הָלַ֣ךְ חֲשֵׁכִ֗ים וְאֵ֥ין נֹ֙גַהּ֙ ל֔וֹ יִבְטַח֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וְיִשָּׁעֵ֖ן בֵּֽאלֹהָֽיו: |
| to the voice of His servant. To the voice of the prophets. |
|
בקול עבדו.
בקול הנביאים:
|
| who went in darkness. Even if trouble comes upon him, let him trust in the name of the Lord, for He shall save him. |
|
אשר הלך חשכים.
אפי' צרה באה עליו יבטח בשם ה' כי הוא יצילהו:
|
| 11Behold all of you who kindle fire, who give power to flames; go in the flame of your fire, and in the flames you have kindled; from My hand has this come to you, in grief you shall lie down. |
|
יאהֵ֧ן כֻּלְּכֶ֛ם קֹ֥דְחֵי אֵ֖שׁ מְאַזְּרֵ֣י זִיק֑וֹת לְכ֣וּ | בְּא֣וּר אֶשְׁכֶ֗ם וּבְזִיקוֹת֙ בִּֽעַרְתֶּ֔ם מִיָּדִי֙ הָֽיְתָה־זֹּ֣את לָכֶ֔ם לְמַֽעֲצֵבָ֖ה תִּשְׁכָּבֽוּן: |
| Behold all of you. who do not hearken to the voice of His prophets. |
|
הן כולכם.
שאינכם שומעים בקול נביאיו:
|
| who kindle fire. of His wrath upon yourselves. |
|
קודחי אש.
עברתו עליכם:
|
| and give power to flames. Who strengthen the flames; they are sparks and burning coals that are cast up with a slingshot. It has a cognate in the Aramaic tongue, זִיקוּקִין דְּנוּר, flames of fire (Ber. 58b), so many slingers (זִיקָתָא) are assigned to us (Baba Mezia 94a) [frondeles in O.F., sling]. |
|
מאזרי זיקות.
מחזיקי זיקות הן גצין וגחלי אש הנזרקין בקלע ויש לו דוגמא בל' ארמי זיקוקין דנור כך וכך זיקתא פסיק לן:
|
| go in the flame of your fire. According to your way, you will be punished. |
|
לכו באור אשכם.
לפי דרככם תלקו:
|
| from My hand. shall this retribution come to you. |
|
מידי.
תהא גמולכם זאת לכם:
|
| 1Hearken to Me, you pursuers of righteousness, you seekers of the Lord; look at the rock whence you were hewn and at the hole of the pit whence you were dug. |
|
אשִׁמְע֥וּ אֵלַ֛י רֹ֥דְפֵי צֶ֖דֶק מְבַקְשֵׁ֣י יְהֹוָ֑ה הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם וְאֶל־מַקֶּ֥בֶת בּ֖וֹר נֻקַּרְתֶּֽם: |
| look at the rock whence you were hewn. from it. |
|
אל צור חוצבתם.
ממנו:
|
| and at the hole of the pit. Heb. מַקֶּבֶת. With which they penetrate (נוֹקְבִין) and hew the pits. |
|
ואל מקבת בור.
שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר:
|
| you were dug. with which you were dug. |
|
נוקרתם. בה:
|
| you were dug. Heb. נֻקַּרְתֶּם, an expression similar to (Ex. 33.22) “The cleft (נִקְרַת) of the rock;” (Prov. 30:17) “The ravens of the brook shall pick it (יִקְּרוּהָ).” And who is the rock? He is Abraham your forefather. And who is the hole? She is Sarah who bore you. [תְּחוֹלֶלְכֶם means] ‘who bore you,’ an expression similar to (infra 66:8) “For Zion experienced pangs (חָלָה) and also bore.” |
|
נוקרתם.
ל' נקרת הצור (שמות ל״ג:כ״ב) יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה (לקמן סו):
|
| 2Look at Abraham your father and at Sarah who bore you, for when he was but one I called him, and I blessed him and made him many. |
|
בהַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחֽוֹלֶלְכֶ֑ם כִּֽי־אֶחָ֣ד קְרָאתִ֔יו וַֽאֲבָֽרְכֵ֖הוּ וְאַרְבֵּֽהוּ: |
| who bore you. Heb. תְּחוֹלֶלְכֶם [lit. shall bear you.] |
|
תחוללכם.
אשר תלד אתכ':
|
| for when he was but one I called him. For he was one single person in the land of Canaan where I exiled him from his land and from his birthplace. I called him, meaning that I raised him and exalted him. An expression [similar to] (Num. 1:16) “Those called of (קְרִיאֵי) the congregation.” And just as he was a single person and I exalted him, so will I exalt you, who are singled out to Me. |
|
כי אחד קראתיו.
כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו, קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה (במדבר א) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי:
|
| 3For the Lord shall console Zion, He shall console all its ruins, and He shall make its desert like a paradise and its wasteland like the garden of the Lord; joy and happiness shall be found therein, thanksgiving and a voice of song. |
|
גכִּֽי־נִחַ֨ם יְהֹוָ֜ה צִיּ֗וֹן נִחַם֙ כָּל־חָרְבֹתֶ֔יהָ וַיָּ֚שֶׂם מִדְבָּרָהּ֙ כְּעֵ֔דֶן וְעַרְבָתָ֖הּ כְּגַן־יְהֹוָ֑ה שָׂשׂ֚וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה: |
| and its wasteland. Heb. וְעַרְבָתָהּ. This too is an expression of a desert. Comp. (Jer. 2:6) “In a wasteland (עֲרָבָה) and a land of pits,” but the wasteland once had a settlement and it was destroyed. |
|
וערבתה.
אף הוא ל' מדבר כמו בארץ ערבה ושוחה (ירמיהו ב׳:ו׳) אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה:
|
| thanksgiving. A voice of thanks. |
|
תודה.
קול הודייה:
|
